Loading AI tools
גיוס החובה בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיוס לצה"ל הוא התהליך של גיוס חובה של בני נוער בישראל שנמצאו מתאימים לשירות, לקראת שירותם. תהליך הגיוס מסתיים ביום החיול, כלומר ביום שבו מתחיל השירות בצה"ל.
בשנת 1949 לאחר הקמת מדינת ישראל נקבע בחוק שירות ביטחון, כי צה"ל מוסמך לגייס כל אזרח, שיחויב בהתייצבות על פי החלטת הצבא. לפי חוק זה, עמדה תקופת השירות על 24 חודשים לגברים ו-12 חודשים לנשים[1]. ב-1952 הוכנס תיקון לחוק שהאריך את תקופת השירות בשישה חודשים[2], וב-10 בינואר 1968 גדל לפי הוראת שעה מספר חודשי שירות החובה בשישה חודשים נוספים כך שעמד על שלוש שנים לגברים ושנתיים לנשים[3]. בעקבות אישור המלצות ועדת שקד, למתגייסים החל מ-1 ביולי 2015 משך השירות לגברים קוצר בארבעה חודשים ועומד על 32 חודשים[4]. החל מ-1 ביולי 2020 קוצר משך השירות לגברים פעם נוספת והוא עמד על 30 חודשים. ביולי 2021 הוחלט להחזיר את אורך השירות ל-32 חודשים ולדחות את הקיצור לשנת 2024. חובת התייצבות חלה על כל אזרח או תושב קבע שהגיע לגיל 18, ופטורים ממנה אלה ששוחררו בהחלטת הצבא מסיבות שונות, בעיקר עקב בעיות רפואיות או נפשיות, עבר פלילי וכדומה. רבים מהחיילים המסיימים את שירות החובה חייבים גם בשירות מילואים על פי צורכי הצבא.
במהלך מלחמת העצמאות ולפניה גויסו מאות נערים בני 12 ומעלה לפעילות צבאית בארגון "ההגנה", במסגרת הגדנ"ע ובמסגרות אחרות. תפקידם של הצעירים היה בעיקר גנבת תחמושת מהחיילים הבריטים, ובביצורים. אך בעיקר בהגנה אזרחית, בקשר, בעזרה בבתי חולים ובריכוז ילדים (הבנות שימשו כגננות); בני ה-15 עסקו בשמירה על מוצבים יחד עם חיל המשמר; והבוגרים יותר, בני ה-17 ומעלה, הצטרפו אל חיל השדה של ארגון ההגנה. עם זאת, במקרים מסוימים וחריגים, ילדים בני 12 אף ירו בנשק ועסקו בצליפה[5]. צעיר הנופלים במלחמה זו הוא נסים גיני בן ה-10, ששימש כתצפיתן וקשר בין העמדות של מגיני הרובע היהודי הנצור בידי הלגיון, ונורה על משמרתו.
מדינת ישראל המודרנית אינה מתירה שימוש צבאי בילדים ובנערים בהתאם לאמנות בינלאומיות וחוקים מקומיים. בשנת 2004 תוקן חוק שירות ביטחון, כך שלא יגויס מי שטרם מלאו לו 18 שנה[6]. התיקון נועד להתאים את החוק הישראלי לשתי אמנות בינלאומיות:
עם זאת, החוק מתיר גיוסו של מי שמלאו לו 17 שנה, כאשר הוא מבקש זאת ובהסכמת הוריו או אפוטרופסו.
גיוסם של תלמידי תיכון שהגיעו לגיל 18 נדחה עד לסיום לימודיהם.
כל צעיר שהגיע לגיל המתאים, מקבל צו להתייצבות בלשכת הגיוס (ידוע גם כ"צו ראשון"). בעבר, בנוסף לצו אישי שנשלח לביתו של הצעיר, התפרסם הצו גם במודעות על לוחות המודעות. מתחילת תהליך הגיוס ועד לסיומו קרוי הצעיר "מועמד לשירות ביטחון" (מלש"ב).
למלש"בים נערכות בדיקות לקביעת מידת התאמתם למילוי תפקידים בשירות ביטחון. להלן השלבים העיקריים במיון האיכות שנערך למלש"בים (גברים ונשים), כפי שקבעה מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) באגף כוח האדם:
בעבר, נתוני הקב"א והדפ"ר נשמרו בסוד על ידי צה"ל, ואילו החל משנת 2010 התאפשר למועמד לברר אותם בשיחה טלפונית ללשכת הגיוס. החל משנת 2011 התפרסמו נתוני הקב"א והדפ"ר באופן גלוי באתר האינטרנט "[https://www.mitgaisim.idf.il/ מתגייסים]" (של צה"ל), כשלמש"ב ניתנה גישה אליהם באמצעות הזדהות על ידי מספר תעודת זהות וסיסמה. האופן המדויק לפיו נקבעים הנתונים האישיים נשמרים בסוד על ידי צה"ל. לנתונים אלה השפעה רבה על היחידה ועל מסלול השירות של המועמד, אשר משפיע במידה רבה גם על המשך חייו של המועמד. מאז 2021 הצבא לא נותן גישה לנתוני הקב"א.
כיוון שצורת קביעת הקב"א היא חשאית, במהלך השנים נשמעו קריאות נגד צורת קביעה זו. נטען כי מקום מגוריו של אדם או נישואיו של הוריו משפיעים על דירוג הקב"א, וכך מלש"ב שגר בעיירה בעלת דירוג חברתי-כלכלי נמוך, קטנים סיכוייו להתקבל ליחידה אותה העדיף. ממחקרים שביצעו סוציולוגים מחוץ לצה"ל, מחקרים חסויים של צה"ל שדלפו, ומנתונים רשמיים שמפרסם צה"ל (סקרי מסיימי קורס טיס למשל), עולה כי אכן קיים מתאם חיובי ברור בין נתונים אלו לקב"א ברמה הסוציולוגית. אולם, באופן מעשי, חיילים מכל קצוות ישראל וממעמדות סוציואקונומיים שונים מתקבלים לכל התפקידים הקיימים בצה"ל.
נשים וגברים עוברים לאחר הצו הראשון את יום המא"ה (מיון איתור והתאמה). להבדיל מהצו הראשון שאותו מפעיל הצבא, יום המא"ה מופעל על ידי שני מכוני מיון אזרחיים: מיוני הבנות מתבצעים על ידי מכון "אדם מילא" ומיוני הבנים על ידי מכון "קינן שפי"[16]. לאחר סיום הליכי יום המא"ה, מופק למועמד שאלון העדפות אישי הבנוי מנתוניו האישיים של המלש"ב ולפי הצפ"ת (ציון פרופיל תעסוקתי).
לאחר הצו הראשון, יחידות שונות מבצעות תהליכי מיון שונים, ובתוכם גיבושים – ימים בהם המועמדים נמצאים בבסיס במשך מספר ימים ונמצאים תחת משטר נוקשה של משמעת, פעילות פיזית ומבחני דינמיקה קבוצתית, מבחנים פרונטליים ולעיתים גם מבחני כושר. לצורך מיון למסלול העתודה האקדמית, המועמדים אף יעברו מבחני התאמה לקצונה במכון קינן שפי בחיפה. אף שהמיונים לוקחים מהמועמדים ימים שלמים ובגיבושים אף דורשים מהם לישון בבסיסים, צה"ל לא משלם למועמדים שכר ולא מונה את תקופת המיונים במסגרת ימי שירות החובה של המועמד לכשיתגייס.
אי התייצבות לצו הראשון אינה מונעת את גיוסו של המועמד, וזה יוכל להתגייס ללא פרופיל רפואי לפי החלטת הגורם המתאים. עם זאת, גיוס שכזה יביא לכך שהמועמד לא יעבור בחינת נתוני איכות, ויפספס את הליכי המיון.
מסלולים שונים מאפשרים למיועד לגיוס לצה"ל, לדחות את מועד גיוסו. דחייה אוטומטית ניתנת לשם סיום הלימודים בבית הספר התיכון. מסלולים אחרים שבהם נדחה הגיוס:
ניתן לבטל את דחיית השירות בכל עת ולהתגייס לצבא בתאריך הקרוב ביותר למועד הביטול בו מתבצע גיוס המתאים לנתוניו של המלש"ב (יש להגיש בקשה לביטול דחיית השירות).
העתודה האקדמית לצורותיה השונות, היא מסלול שונה שבו העתודאי מגויס לצה"ל, אך שירותו הפעיל נדחה כדי לאפשר לו לרכוש השכלה גבוהה (כשבחופשת הקיץ עובר העתודאי טירונות ומשרת בצה"ל).
בתהליך הגיוס ניתן לעיתים פטור מגיוס מחמת אי-התאמה. לעיתים נקבעת אי-התאמה במהלך השירות, וגורמת לשחרור מהצבא. אי-התאמה נובעת מסיבות שונות:
כאשר יש עודף של מתגייסים, מעלה הצבא את רף ההתאמה, ומעניק פטור מסיבה של אי-התאמה למספר גדול יותר של מיועדים לשירות. בנוסף, קיימת תופעה רחבת היקף של מתן פטור משירות ביטחון מחמת אי-התאמה על ידי צה"ל למועמדות שאותרו כבעלות נתונים נמוכים (למשל קב"א נמוכה, פרופיל רפואי נמוך ועוד).
צה"ל יכול לקבוע למלש"ב ציון קה"ס (קשיי הסתגלות). חייל בעל קה"ס לא ישרת כחייל קרבי. הציון יכול להיות 40 (החייל לא יכול להיות לוחם), 41 (לא בגדוד לוחם), 42 (לא בגדוד לוחם + 2 לילות בשבוע בבית), 43 (לא בגדוד לוחם +3 לילות בשבוע בבית), 50 (מסגרת מוגנת - לרוב במסגרת מסלול מקא"ם) ו-60 (פטור מהשירות).
חייל שנמצא בלתי כשיר לשירות צבאי, יכול להתנדב לשירות צבאי, ומעמדו יהיה דומה לזה של כל חייל שגויס לשירות חובה. למשל, לאחר שגויס המתנדב הוא אינו יכול לחזור בו מההתנדבות ללא אישור של צה"ל.
עם זאת, חייל מתנדב מקבל תוספת מעבר למשכורת הרגילה של חייל, והוא אינו מקבל שירותים רפואיים מטעם חיל הרפואה בצה"ל, אלא מקופת החולים האזרחית שלו[17].
נערות/נשים יהודיות המצהירות כי הן מקיימות אורח חיים דתי או חרדי, מקבלות פטור משירות צבאי. אם כי, רוב הבנות ההדתיות מחליטות להתנדב לשירות לאומי, במסלול בן שנה וחלקן אף שנתיים, כתחליף נפוץ ורווח לשירות צבאי המותאם במיוחד עבורן, ומוסדר על ידי מדינת ישראל.[18]
בשנים 2022 ו-2023 צה"ל פרסם נתוני גיוס על פי גודל הערים ,(גדולות בינוניות וקטנות) ולפי מועצות (גדולות, בינוניות וקטנות). בשנת 2023 פרסם צה"ל נתונים על גיוס ילידי שנתון 2001. הנתונים הארציים מצביעים על שיעור גיוס כללי של גברים 68.9%, מתוכם 51.43% מיצוי ללחימה ומיצוי לקצונה 8.25%. אצל נשים שיעור הגיוס הכללי 55.9%, מתוכם גיוס משמעותי 90.5%, מיצוי ללחימה 12.69%, ומיצוי לקצונה 8.02%[19].
בדירוג הערים הגדולות גברים, במקום הראשון נמצאת מודיעין עם שיעור גיוס 90.9%, מיצוי ללחימה 56.4%, ומיצוי לקצונה 13.4%. אחריה מדורגים: רעננה, כפר סבא, הרצליה, ראשון לציון, רמת גן, רחובות, באר שבע, חדרה ופתח תקווה. תל אביב, מתברגת במקום ה-13, אחוז הגיוס בתל אביב גבוה מהממוצע הארצי, וכך גם שיעור היוצאים לקצונה, שיעור הלחימה עומד על 45%[20]. קרב הנשים בערים הגדולות גם כאן מודיעין במקום הראשון עם שיעור גיוס של 84.3%, גיוס משמעותי 96.4%, מיצוי לחימה 11%, ומיצוי ולקצונה 14.5%. אחריה בקרב הנשים ערים גדולות, מדורגים הרצליה, רמת גן, ראשון לציון, כפר סבא, רעננה, חיפה, חולון, תל אביב-יפו וחדרה. בדירוג הערים הבינוניות –גברים ונשים, במקום הראשון נס ציונה. בקרב הערים הקטנות גברים, גבעת שמואל במקום הראשון ובקרב הנשים, קריית אונו. בקרב מועצות אזוריות, מועצה אזורית חבל יבנה במקום הראשון עם שיעורי גיוס 85.6%, בקרב מועצות מקומיות, שוהם במקום הראשון עם 93% שיעורי גיוס ובמועצות הקטנות כפר תבור במקום הראשון עם 97.3% שיעורי גיוס[19].
מבחינת שיעור לחימה בקרב המתגייסים גברים, ירושלים במקום הראשון עם 58.8%, ואחריה בית שמש, מודיעין, רעננה, באר שבע, כפר סבא, חדרה, רחובות, הרצליה ופתח תקווה. בערים הבינוניות דימונה במקום הראשון עם שיעור לחימה של 55.6%[19]
כ-50% מכלל הגברים בין הגילאים 18–40 שחייבים לשרת בצה"ל אינם נמצאים בשירות סדיר או מילואים. אחוז בחורי ישיבה המקבלים פטור בשל "תורתו אומנתו" עמד ב-2006 על 9.6% וב-2010 הגיע לכ-13%[21]. בשנת 2007 היו כ-300 סרבני גיוס שהצבא פתח נגדם בהליכים משפטיים[22]. שאר האנשים שלא גויסו או גויסו ושוחררו לפני הזמן - קיבלו פטור משירות על פי החלטת הצבא בעניינם.
צה"ל חשף בוועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל של הכנסת כי בין השנים 2019 ל-2021 התגייסו כ-1,200 חרדים בשנה, מתוך כ-12 אלף מיועדים לגיוס. רק 10% מהמתגייסים הפוטנציאליים גויסו במשך שלוש השנים האלה[23]. נמצא כי כ-70% מהמתגייסים המוגדרים בצה"ל כחרדים - הם יוצאי החברה החרדית ואינם חרדים בהווה[24]. בשנת 2019 חשפה כרמלה מנשה, כי במשך שנים צה"ל זייף בכוונה תחילה והגדיל במאות אחוזים את כמות החיילים החרדים שהתגייסו לצבא. בתגובה, צה"ל פרסם "שהייתה טעות בספירה והופקו לקחים באשר לקריטריונים לספירה"[25][26].,
על פי נתוני צה"ל, אחוז החיילים בעלי פרופיל קרבי שביקשו לשרת ביחידות קרביות הוא 69.5%, 70%, 73%, 76% ו-80% (בשנים 2007, 2008, 2009, 2010, 2011 בהתאמה). חיילים שבוחרים לשרת בקרבי, מעדיפים באופן כללי יחידות חי"ר מאשר שריון ותותחנים. היחידות המועדפות ביותר הן גולני והנח"ל[27].
על פי ממצאי תחקיר שפרסם ערוץ 2 ביוני 2013, רק אחד מחמישה ישראלים מסיים שירות מלא בצה"ל. שיעור הצעירים המסיימים שירות צבאי מלא עומד על פחות מ-25%[28].
הגיוס לצבא מחולל מהפך בחייהם של הצעירים המתגייסים. ממערכת אזרחית דמוקרטית וליברלית באופן יחסי עוברים המתגייסים למערכת של פקודות וצווים אותם הם חייבים למלא. עונש על הפרתם יכול להגיע לכדי מאסר. בשונה ממסגרות קודמות, עזיבה של המסגרת הצבאית מותנית בקבלת אישור. היעדרות ולו לזמן קצר, עלולה לגרור ענישה. בספרות הפסיכולוגית ישנה עמדה המפקפקת במידת השינוי, ולא פעם נטען כי בתי הספר מחנכים כיום למשמעת הנהוגה בצבא[18].
הגיוס לצבא מצריך הסתגלות והתמודדות עם קשיים. אחד הקשיים המרכזיים שחווים מתגייסים נובע מהריחוק מהבית ומהמשפחה. אמנם קיימים מסלולים בהם השירות הוא במתכונת של "יומיות" (משמע נוכחות בבסיס למשך מספר שעות ביום), אך בזמן הטירונות על החיילים לשהות בבסיס מספר ימים ברצף.
בעת הגיוס, מחיים פרטיים עוברים הצעירים לחיים בצוותא בכל שעות היממה, עם אנשים רבים המגיעים מרקעים מגוונים. ממערכת בה כמעט ולא היו הבדלים בין המינים, הם עוברים למערכת צבאית בה תפקידי הגברים והנשים מוגדרים, בדרך כלל, באופן שונה זה מזה. ההתמודדות עם ההסתגלות למערכת החדשה שונה מפרט לפרט. דוגמה מרכזית לחיכוך על רקע הבדלים באוכלוסייה היא שילוב בנות בצה"ל, תוך התחשבות בצרכי החייל הדתי. פקודת "השילוב הראוי" עוסקת במתן תנאים לחיילים דתיים לשרת מבלי לפגוע בערכיהם, ובשילובן של חיילות בצבא. הפקודה מנסה להתחשב בצרכי כלל החיילים, אך בקרב החיילות ובין החיילים הדתיים יש תלונות על הפקודה או על מימושה.
נוסף על כך, ישנם קשיים המייחדים את המערך הלוחם כגון קשיים בביצוע מאמץ פיזי לאורך זמן וקשיים עקב מחסור בשעות שינה ומנוחה.
בציבור רווחת התפיסה כי השירות הצבאי מחשל את המתגייסים ומבגר אותם. עם זאת, דר' עופרה מייזלס מהמכון הישראלי למחקרים צבאיים מסבירה כי המתגייסים עוברים דווקא תהליך של נסיגה התפתחותית, במסגרתו הם מתפרקים מעצמאותם ומפתחים יחסי תלות חזקים במנגנוני תמיכה משפחתיים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.